איסור קיזוז שכר טרחת שמאי

ניסיון חברת ביטוח לקזז משכר הטרחה של שמאי נדחה על-ידי בית המשפט רכבו של מבוטח בחברת איילון ניזוק בתאונת דרכים. המבוטח, בהתאם לזכויותיו על-פי הנחיות המפקח על הביטוח, בחר לתקן את רכבו במוסך בראשל"צ. בהמלצת המוסך, הוא בחר להזמין שמאי מירושלים, וזה אכן הגיע וערך שומת נזק ראשונית. בהמשך הגיע השמאי למוסך עוד פעמיים - פעם אחת במהלך התיקון, ופעם נוספת בסיומו, לקביעת ירידת הערך. בסיום הטיפול, מסר השמאי את חוות דעתו למבוטח, עם דרישת שכר טרחה בגובה 2,420 ₪. המבוטח שילם לשמאי את מלוא הסכום וקיבל חשבונית מס וקבלה, אותן העביר, בצירוף חשבונית התיקון לחברת איילון לצורך קבלת החזר.

חברת איילון שילמה למבוטח את מלוא הוצאות תיקון הרכב, אולם בחרה לקזז מסכום שכר הטרחה של השמאי סך של 665 ₪, בטענה כי שכר הטרחה של השמאי מוגזם, ואינו תואם את היקף עבודתו. המבוטח לא הסכים עם הקיזוז שביצעה חברת הביטוח, ובחר להגיש כנגדה תביעה לבית משפט השלום בפתח תקווה. כבוד השופטת זהבית אלדר הציעה לחברת איילון לשלם למבוטח את סכום הקיזוז – 665 ₪ - שכן מדובר בסכום פעוט יחסית, שאינו מצדיק דיון משפטי מלא, אולם איילון סירבה להצעה, ולאור זאת קיימה השופטת דיין משפטי מלא.

בכתב ההגנה שהגישה החברה, היא טענה כי השמאי והמבוטח קשרו קשר, בעידודו של השמאי, להעלות, ללא הצדקה וללא הלימה להיקף העבודה, את גובה שכר הטרחה של השמאי, תוך שזה לא גובה בפועל מהמבוטח את מלוא הסכום שדרש, ואף מבטיח לו שאם תביעתו כנגד חברת הביטוח לא תתקבל, הוא לא יינזק מכך, ולא יידרש לשלם את ההפרש. בנוסף, טענה החברה "כי פיצתה את התובע בשכר טרחה בשיעור אשר תואם את היקף העבודה של השמאי וכי ההפרש הנתבע הינו מופרז ביחס למקובל והנהוג בשוק ואינו עולה בקנה אחד עם החובה להקטין את הנזק.

במהלך הדיון המשפטי טען המבוטח כי האשמות חברת הביטוח משוללות כל יסוד, ואף הציג את צילום ההמחאה שמסר לשמאי, על מלוא סכום שכר הטרחה. השמאי מצידו הגן על גובה שכר הטרחה שדרש, וטען כי הוא סביר והולם את היקף עבודתו. השופטת בחרה להאמין להם, ובפסק דינה (תא"מ 19074-08-20 נעים נ' איילון חברה לביטוח בע"מ, מתאריך 13/02/2023) ציינה : "לאחר ששמעתי את עדותו של התובע והשמאי וכן את סיכומי באי כח הצדדים, מצאתי כי יש לקבל את התביעה ואף לחייב את הנתבעת בהוצאות לטובת אוצר המדינה...". לגבי טענות חברת הביטוח כתבה השופטת כי "טענות אלו שיש בהן כדי ניסיון להטיל דופי הן בהתנהלותו של התובע והן בהתנהלותו של השמאי לא בוססו על ידי הנתבעת ולו בראשית ראיה..." והוסיפה ציטוט מפסק דין אחר שניתן בנושא דומה: "טרם תאסור מלחמה על תובע ספציפי, נוכח ריבה עם השמאי מטעמו, מותב כי תהא חמושה במידע קונקרטי הנוגע למקרה, ולא זה המצב בענייננו............ בירור טענות כלפי שמאים על גבו של הניזוק התמים, אינה דרך פעולה חלופית לגיטימית." כלומר, לחברת הביטוח אסור לבוא חשבון עם המבוטח, גם אם יש לה טענות כביכול כלפי השמאי.

השופטת התייחסה גם לטענת שכר הטרחה המופרז, וכתבה כי "הקושי בטיעון מתגלה מניה וביה : אם סך של 1,755 ₪ הוא סכום סביר גם לשיטת הנתבעת, כיצד הופך סכום הגבוה ממנו בסך של 665 ₪ו ל"מופרז בעליל"?... כאמור טענות סתמיות אין די בהם. אין כל בסיס משפטי לכך שבית המשפט יפסוק כי הסך של 2,420 ₪ הוא "מופרז בעליל", זאת כל עוד לא באו ראיות טובות לעניין זה". השופטת ציטטה פעם נוספת את פסק הדין בנושא דומה: "כאשר כל שהיא משכילה לטעון הוא שמדובר בסכום "מופרז בעליל", הא ותו לא, אין טענה זאת טובה כקו הגנה יותר מטענה שלפיה מדובר בסכום שהיא מבקשת לקזז ממנו קמעה מתוך תקווה שהתובע, כדרכם של ניזוקים, לא יבחר לגשת לבית המשפט בגין סכום כה פעוט".

המסקנה - לא כדאי למבוטח לשחק לידי חברת הביטוח, הפועלת בשיטת מצליח, ואם אתה כמבוטח מרגיש שלא קיבלת מחברת הביטוח את מלוא הפיצוי שאתה ראוי לו, ושלא בצדק, יש באפשרותך לפעול כנגדה במישור המשפטי, גם אם מדובר בסכומים פעוטים לכאורה (והכל כמובן לאחר התייעצות עם גורם

מקצועי רלוונטי).